ועדה מקומית לתכנון ולבניה "חבל מודיעין" נ' סיני ואח'

החלטה

בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, מכוח הוראת סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

הבקשה מתייחסת לעבודות ושימושים המבוצעים על ידי המשיבים במקרקעין הידועים כגוש 4121, משק 55, בישוב בית-עריף, במרחב התכנוני של הועדה המקומית לתו"ב "חבל מודיעין" (להלן: המקרקעין), למטרת ניהול צימרים וחדרי אירוח על בסיס שעות.

על פי תצהיר המפקח מטעם הועדה, ביום 17.7.13, ביקר במקרקעין ומצא כי מבוצע השימוש שלהלן: במבנה בשטח של כ-350 מ"ר, המחולק למספר חדרים, מבוצעת השכרה שעתית של צימרים.

בעקבות בניה שבוצעה בחלק מן המבנה ניתן ביום 16.11.11 צו הפסקה מנהלי, ואושר על ידי בית המשפט, אך השימושים נמשכים.

המשיבה 2 לא התייצבה בבית המשפט. ב"כ המשיב 1 מסר כי איננו מייצג אותה, וכי המדובר באשה מבוגרת שהוא מתקשה לתקשר עמה.

לנוכח היעדר ראיה לכך שהמשיבה 2 יודעת על ההליך, ובהעדר בקשה כלשהי מטעם התביעה, אני מוחקת את הבקשה, בעניינה.

בדיון שהתקיים ביום 26.1.14 התייצב המשיב 1 (להלן המשיב) והסכים לכך שיינתן נגדו צו כמבוקש, אך הצדדים נותרו חלוקים בשאלת מועד כניסתו של הצו לתוקף.

המשיב עותר לכך שכניסת הצו לתוקף תידחה ב-12 חודשים, זאת לנוכח ההיקף המצומצם יחסית של השימושים החורגים, העובדה שהם מבוצעים בתוך תחום חלקת המגורים של המבקש, העובדה שהשימוש מבוצע על ידי בעל הנחלה ולא על ידי צ"ג, והשיהוי שחל בהגשת הבקשה. בעיקר, טוען המשיב כי נחוצה לו ארכה לשם הכשרת השימושים.

לעומתו טוענת התביעה מספר טענות. ראשית, נטען כי לא מתקיים שיהוי כלשהו מצד הרשות, שכן עוד בשנת 2011 ניתן צו הפסקה מנהלי למבנה. זאת, מיד לאחר שנתגלה דבר העבירה. שנית, נטען כי השימוש מהווה סכנה שכן הוא מתנהל בניגוד לסידורי הכבאות. שלישית, נטען כי המשיב לא החל כלל בהליכי הכשרה כלשהם, לפיכך לא ברור על סמך מה טוען הוא כי ניתן להכשיר את השימושים. המבקשת מזכירה כי לשם הכשרת השימוש המבוצע, יש צורך בהחלטת האגודה של הישוב, כי הוא יהיה ישוב תיירותי, אך החלטה שכזו לא נתקבלה, ולא אושרה על ידי משרד התיירות.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי יש הצדקה עניינית לדחיית מועד כניסת הצו לתוקפו, מהנימוקים הבאים:

הנטל הראייתי הרובץ על כתפי התביעה בהליך של בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, הוא נטל קל יחסית, שאינו עולה אף כדי הצורך בהצגת ראיות לכאורה (רע"פ 47/07 מור נ' הועדה המחוזית גבעת אלונים (לא פורסם); עפ"א (מרכז) 43805-12-10 מד"י נ' אלון יד שלום (24.3.11).

מעבר לכך, צו הפסקה שיפוטי מטבעו, אינו צעד דרסטי הננקט נגד המבקש, שהרי בשונה מצו הריסה, אין המדובר בהליך שיגרום לתוצאה בלתי הפיכה, כי אם בצעד שמשמעותו היא כלכלית בלבד (עפ"א 43805-12-10 הנ"ל).

לאור התנהלות המבקשת, אשר הוציאה צו הפסקה מנהלי למבנה זה מכבר, אינני סבורה כי חל שיהוי כלשהו בטיפול בעבירות הבניה. בכל מקרה, התמשכותם של השימושים, אינה יכולה להוות עילה להקלה עם המשיב, שכן כבר נפסק אינספור פעמים כי הרשות אינה יכולה להשתחרר מחובתה לאכוף את החוק בתחומה, עקב העובדה שלא נקטה פעולות כנדרש, במועד (ראו למשל: רע"פ 1520/01 שוויצר נ' יו"ר הועדה המחוזית (18.3.02).

המשיב מנמק את הצורך במתן ארכה, בטעם קונקרטי לכאורה, היינו: רצונו להכשיר את השימושים. ואולם, מאחר שהבקשה הוגשה עוד ביום 20.11.13, ניתן היה לצפות, שיהא בידו להראות כי כבר החל בהליכי הכשרה, לכל הפחות לאחר הגשתה. והנה, המשיב לא טען ולא הראה כי פעל באופן כלשהו עד כה. נסיבה זו, מובילה למסקנה שאין המדובר בטעם ענייני אלא בניסיון לדחוק את הקץ, על מנת להמשיך את השימושים האסורים ולהפיק מהם רווח כלכלי נוסף, במהלך הארכה שתינתן.

מן העובדה שהשימושים מבוצעים על ידי המשיב עצמו, שהוא בעל הנחלה, ניתן להסיק שהעיתוי להפסקת העבירה נתון לחלוטין בידיו שלו, והוא איננו תלוי בחוזה השכרה כלשהו,

כלפי צ"ג. לפיכך, העובדה שטרם הופסקו השימושים, מקוממת עוד יותר, ואף היא מובילה למסקנה האמורה בסעיף הקודם.

במהלך הדיון בבקשה הסתפק המשיב בכך שתינתן ארכה למשך 6 חודשים (ר' עמ' 4 ש' 23 לפרוטוקול) והנה כעת, בסיכומיו, הורחבה הבקשה עד כדי בקשת ארכה למשך 12 חודשים. לאור כל האמור לעיל, נראית לי בקשה זו בלתי מידתית ובלתי מעוגנת בצורך ממשי כלשהו.

אני ערה לכך שהיקף השימושים המדובר (כ-350 מ"ר) איננו נרחב ביותר, אך יחד עם זאת, המדובר בשימוש מסחרי טהור, המניב רווחים מן העבירה גם כיום, שעה שהמשיב לא ראה לנכון להפסיקו אף לאחר הגשת הבקשה.

כל הנימוקים הללו מובילים למסקנה שמן הדין ליתן צו שייכנס לתוקף לאלתר.